<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן שע"ו</h1>
<h2>דף יב.</h2>
שאלת עוד מהו פירוש עד אחד נאמן באיסורין. תשובה איני יודע עיקר שאלה זו, אם מפני שאתה מסתפק בנאמנות עד אחד [אם אין] נאמן לאסור ולא להתיר אלא במה שהוא בידו להתיר או אפילו בכל צד ואפילו לאסור במה שאינו תחת ידו. ואי בשהלה שותק ומדין שתיקה כהודאה אבל כשהבעלים אינם מודים אלא אומרין איני יודע אם הוא נאמן אם לאו. ונסתפקת בזה לפי שכבר נחלקו בזה אבות [ה]ראשונים ז"ל ורוצה אתה לעמוד על דעתי, לפיכך ראיתי לכתוב לך בזה ראשי פרקים לבד ולומר לך מה שעולה בידי אני מכל זה ומובטח אני בך כי כבר ידעת מחלוקת הראשונים על כן רואה אני שדי לי אפילו ברמיזות כל שכן בהזכרת הענינין והראיות בקצור. עד אחד נאמן בין להתיר בין לאסור, דגרסינן בקדושין פרק האומר [ס"ה ע"ב] אמר אביי אמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן, ובפרק הנזקין [גיטין נ"ד ע"ב] תניא היה עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו נאמן היה עושה עמו בזבחים ואמר לו זבחים שעשיתי עמך נתפגלו נאמן. ולהתיר גם כן עד אחד נאמן דגרסינן בריש פרק האשה רבה [יבמות פ"ח ע"א] מידי דהוה אחתיכה ספק חלב ספק שומן ואתא עד אחד ואמר דשומן הוא דמהימן, ופירש רש"י ז"ל שאם אין אתה אומר כן אין לך מתארח אצל חברו. מכאן שנאמן בין להתיר בין לאסור. ויש מפרשים שאינו נאמן להתיר בדאיתחזק איסורא, ובודאי כולה שמעתא קמיתא דבפרק האשה רבה בהכין רהטא. ולי נראה דכל אותה סוגיא אליבא דההוא לישנא דאיתמר בכריתות [י"ב ע"א] בשנים אומרים לו אכלת חלב והוא אומר להם לא אכלתי דמשום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים איתמרא, ומשום הכי שקלינן וטרינן בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן מנא לן ולא (קמא) [קמה] לן התם בפרק האשה רבה. אבל לאידך לישנא דאוקימנא לה בכריתות משום מגו ומתניתין [שם] דעד אחד כי שתיק אידך דחייב משום נאמנותו של עד אחד הוא [ד]רחמנא הימניה בעיין איפשיטא. ומינה לכל האיסורין דעד אחד מהימן ואפילו בדאיתחזק איסורא ואין בידו של עד לתקן. ויש אומרים דלאסור נמי אינו נאמן אלא כל שבידו וכדאמרינן בפרק הניזקין [גיטין נ"ד ע"ב] טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אינו נאמן. וקשיא להו ההיא דאמר אביי בפרק האומר בקדושין, ותירץ רבינו תם ז"ל [ספר הישר חדושים סימן קי"ט] דהנהו דאביי דבפרק האומר בשותק ומשום דשתיקה כהודאה נגעו בה אבל בהנהו דבפרק הניזקין באומר איני יודע. ובודאי דסתמא דההיא דפרק האומר לכאורה הכין משמע מדאמרינן וצריכא דאי אשמעינן הך קמייתא משום דאי לא קים ליה בנפשיה חולין בעזרה לא הוה מייתי וכו' כדאיתא התם. וליתה דהא עובדא דההוא סמיא דבפרק האומר [קדושין ס"ו ע"א] איהו לא ידע דנודה ואפילו הכי אמר ליה שמואל אי מהימן לך אפקה, וכן עובדא דינאי [שם] לא שתק ולא הודה אדרבה צוח וקטיל. והנהו דבפרק הנזקין טעמא אחרינא הוא משום דפועל חזקתו משמר מלאכתו מלטמא ומלפגל והלכך כל שאינו בידו אינו נאמן ואפילו הכי כל שבידו נאמן משום מגו. וזה נראה לי ואע"פ שהדברים ארוכים בכריתות ביבמות גיטין וקדושין רואה אני כי די לרמוז לך זה.
